אחד האלמנטים המרכזיים בעבודה עם ילדים ומתבגרים על הספקטרום האוטיסטי הוא שימוש בתת"ח.

מערכות תקשורת תומכת חליפית (תת"ח) הן מערכות תקשורתיות שמטרתן לייצג את השפה הטבעית ולאפשר תקשורת שהשימוש בשפה הטבעית איננו מספק (מאיר, 2009). התת"ח נעזרת  באמצעי חלופי או תומך להתבטאות מילולית, מדוברת או כתובה,  היכולה להתבסס על שפת גוף, ג'סטות, שפת סימנים , מיקוד מבט והצבעה, ולהסתייע בעזרים כגון: חפצים, לוח תמונות, סמלים אותיות ומילים, פלט קולי ומחשב.

נקודות הדמיון בין השפה הטבעית והתת"ח היא מטרתן: שתי המערכות נועדו לתקשורת. שתי המערכות גם עושות שימוש באותם האמצעים: סימבולים וצירופי סימבולים. בשפה הדבורה, הסימבולים המהווים את אבני הבניין של השפה הם המילים. כל מילה היא צירוף קבוע של צורה (צלילי המילה) ומשמעות (התוכן שהמילה מעבירה). בתת"ח הסימבולים הם הסימנים הגרפים המשמשים בכלי התת"ח השונים שפותחו. לכל סימן גרפי צורה משלו ומשמעות שהוא מעביר. אך השפה הטבעית ותת"ח נבדלות זו מזו בהיבטים משמעותיים. ראשית, שתי המערכות שונות בערוץ הפיזי שבהן הן מועברות: שפה דבורה מועברת בערוץ הקולי-שמיעת, ואילו תת"ח מועברת באמצעות הערוץ החזותי-גרפי. גם תהליך ההבעה בשי המערכות שונה: בשפה טבעית המוען מפיק את הסימבולים, הוא צריך לשלוף אותם מתוך הזיכרון לטווח הארוך. במערכות תת"ח המוען בוחר את הסימבולים מתוך מאגר קיים של סימבולים.

השימוש בתקשורת תומכת וחלופית (תת"ח) מאפשר  לפצות ולהקל על מגבלות הנובעות מקשיי ההתבטאות. השימוש בסמלים יכול לסייע לילד בזיהוי ובאיתור צרכים ומסרים בסיסיים הדרושים לתפקודו היומיומי ובהעברתם לשותפי התקשורת שלו.

בעולם קיימות מספר רב של מערכות סמלים ותמונות. אחת ממערכות הסמלים נקראת מערכת תמונות לתקשורת (Picture Communication Symbols-PSC)  ) מערכת זו פותחה על ידי Mayer- Johnson  (1995) על מנת לאפשר לילדים הסובלים מליקויי תקשורת להביע את עצמם בצורה אפקטיבית. מערכת סמלי הPSC – מצוידת באוסף ציורים פשוטים קלים לזיהוי המאפשרים לימוד שהוא מהיר יחסית. מערכת זו מופיעה הן כמאגר תמונות בקובץ ספרים והן כמאגר ממוחשב (Maker Board) המיועדים לאפשר נגישות מרבית לאנשי הצוות העובדים עם אוכלוסייה זו (חצרוני, 1995).  היכולת של אנשי הצוות לשלוף את הסמלים מתוך מאגר ממוחשב הפכה את השימוש בו פופולרי ויעיל במיוחד למורים, לקלינאי תקשורת ולאנשי צוות נוספים.

קיימות מספר שיטות להוראת השימוש בסמלים כאמצעי תקשורת. אחת האסטרטגיות ללימוד מערך תקשורתי לילדים אוטיסטים פותחה על ידי בונדי  (Bondy) ושותפיו והיא נקראת Picture Exchange Communication System- PECS . בשיטה זו הילד לומד דרכי תקשורת אלטרנטיביות, לומד בעזרת פעילויות משמעותיות להכיר אמצעים לתקשר תוך כדי הליך אקטיבי בעל מערך אחיד וברור. הילד לומד לתקשר על ידי החלפת כרטיס בחפץ רצוי. מערכת זו המשמעותיות היא מתגמלת את הילד המתקשר בגמול אפקטיבי, ומאפשרת לו להפוך לשותף פעיל ויוזם בהחלפת המסרים התקשורתיים. לתהליך ההוראה ב-PECS   רצף קבוע בעל ששה שלבים אשר מאפשרים במהלכם יצירת רצף פעילויות  המתרגלות תקשורת: ההחלפה הפיזית, הרחבה הספונטנית, הבדלה בין תמונות, בניית משפט, תשובה לשאלה קבועה "מה אתה רוצה", תשובה לשאלות שונות.

צירופי סימבולים ליצירת משפטים- משפט מעביר מידע על התרחשות או על מצב. ההתרחשות מורכבת מאירוע ומהמשתתפים באירוע. בשפה טבעית האירוע מובע בדרך כלל על ידי הפועל, והמשתתפים- על ידי שמות עצם. אך כדי להעביר מידע מדויק על ההתרחשות, צריך אמצעי לקודד את התפקיד שיש לכל משתתף באירוע (מאיר, 2009).

סידור המילים במערכות תת"ח- מכיוון שמערכות תת"ח נועדו לייצג את השפה הדבורה, בדרך כלל הנוהג הוא שסדר המילים הוא זה של השפה הדבורה. נראה ששימוש עקיב בסדר מילים כלשהו יכול להביא למובנות גבוהה יותר של מבעי תת"ח

עקרונות המודל של סקאגר 1984, מאד מתאימים לתת"ח במיוחד העקרון של קבלה עצמית. בתת"ח יש הבנה שהילד האוטיסט אינו מדבר וגם אם נתאמץ מאד ואולי אפילו נכריח, זה לא יקרה. התחליף שניתן הוא ראוי ומכובד ומבוסס על קבלה , גם האוטיסט את עצמו וגם אנו אותו.

"דע לך שכל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו…. דע לך שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו" שירת העשבים של רבי נחמן בתרגומה של נעמי שמר מבטאת בצורה יפה את המיוחדות של הילדים האוטיסטים ואת הצורך שלהם בתקשורת המתאימה להם.