לכל ילד עולם ומלואו. יש לו מחשבות, רגשות, חושים, כישרונות, תסכולים, חרדות, הגנות, דימוי עצמי, רצונות, יצירתיות, חלומות ושאיפות, ספונטאניות, דמיון ועוד. כל ילד הוא מכלול שאין שני לו ואף ילד אינו זהה לאחר. תפקיד המטפל הוא ללמוד את עולמו הפנימי של הילד, לנסות להכיר לעומק ולהבין אותו בכדי לעזור לו. רק הילד עצמו יוכל להוביל את המטפל אל תוך עולמו הפנימי, לספר לו מה מבהיל אותו? מה מחזק אותו? איך זה בשבילו להתמודד עם תסכול? מה היה רוצה לשנות בעולמו?

איך הילד יוביל? באמצעות שיחה, ציור, סיפור על חלום שחלם, האופן בו מתנהג בחדר הטיפולים, משפטים ספונטאניים שהוא אומר, אך במיוחד על ידי משחק. משחק הוא המקום הטבעי עבור הילדים, זהו המקום בו ילדים מרגישים פתוחים ומשוחררים. המשחק בחדר הטיפול הוא מיוחד במינו, כיוון שהוא משמש כלי באמצעותו פותח הילד בפני המטפל את הדלת אל עולמו הפנימי. המטפל מתמסר לילד, לרצונותיו וצרכיו. המטפל הוא כלי בידי הילד בכדי שיעשה בו את השימוש הנחוץ לו. הגבולות בחדר הטיפול הם מינימאליים, המטפל לא יעסוק באופן אינטנסיבי בהצבת גבולות בחדר הטיפול, באותו האופן שעושים מבוגרים אחרים איתם בא הילד במגע. זאת בכדי לשמור את הילד חופשי, טבעי וגולמי. המטפל משחק עם הילד כאילו הוא חלק ממנו, מתוך כוונה להיות אתו שם בחדר וללוות אותו במקום של הקושי, הפחד והכאב.

בגלל שהמטפל ממעט להטיל סמכות, לחנך וללמד תוכן חדש קשה לעיתים להבין מה הוא עושה בחדר עם הילד. מה שהמטפל עושה עם הילד זה יצירת משענת רגשית עבורו. דרך ההקלה הנפשית-רגשית שיחוש הילד, הוא יהיה פתוח ללמידה, הפנמה ושינוי.