הגדרות
בספרות קיימות מספר הגדרות למונח נטילת סיכון, ההגדרות המקובלות הן אלו של דלבק(Dahlback ,1991) ,של צוקרמן (Zuckerman ,1994 ), ושל מאיר וקינן (1984, Meir & Keinan) בהגדרות אלו נעשה שימוש במחקרים רבים.
דלבק (Dahlback ,1991) מגדיר נטילת סיכון כפעילות שקיים בה סיכוי ברור של תוצאה לא רצויה . הוא מוסיף אלמנט חשוב, שהתוצאה הבלתי רצויה מפעילות זו היא תמיד גרועה יותר מהתוצאה של אי ביצוע הפעולה. התוצאה הבלתי רצויה יכולה להיות מסוכנת פיזית, חברתית או שתיהן יחד. ההתנהגות המסכנת יכולה להיות בעלת אופי ספונטני או התנהגות ממושכת בה הפרט מקבל על עצמו משימות שבהן הסבירות להישאר מוגן ובטוח היא נמוכה יחסית, ואילו הסבירות לסכנה היא גבוהה יחסית.
אם בעבר נטילת סיכון נתפש כפרט מתוך המכלול של חיפוש ריגושים, הרי שכיום זהו משתנה העומד בפני עצמו .
גם בתפיסת רוב התאורטיקנים בתחום, חלה התפתחות, כך למשל צוקרמן (Zuckerman,1979) שבשנות השבעים, ראה בנטילת סיכון צורה של חיפוש ריגושים,
יותר מאוחר בשנות התשעים הוא פיתח את התחום ,והציע להבחין בין שני מושגים אלה . לפיו, חיפוש ריגושים היא תכונת אישיות, ואילו נטילת סיכון היא התנהגות, ובדרך כלל הכוונה לדפוס התנהגות קבוע.
לגבי התופעה הנבחנת בעבודה זו, אפשר לאמר שההתחברות לבני המיעוטים עונה על ההגדרה של מאיר וקינן (1984) שתשמש עבודה זו ושמתייחסת לנטייה הקבועה של הפרט לחפש מצבים משתנים ודינמיים.
בכדי להתייחס לתופעה הנבחנת כנטילת סיכון יש לבדוק מהי התנהגות שמאופיינת בנטילת סיכון.
דלבק (1991 Dahlback, )הציע רשימה של התנהגויות הכרוכות בנטילת סיכונים כמו למשל: השתתפות במלחמות, בחירת מגורים בערים מוכות אלימות וטרור, עיסוק בענפי ספורט מסוימים כגון: צניחה חופשית וטיפוס הרים, נטילת תרופות שלא לצורך, קשר זוגי לו המשפחה המורחבת מתנגדת, התנהגות מינית חסרת גבולות, השתתפות אינטנסיבית במשחקי מזל, אכילת מזון בעל פוטנציאל מזיק ועוד.
אחת מהדוגמאות שמאופיינות בנטילת סיכון היא אם כן קשר זוגי לו המשפחה המורחבת מתנגדת. בישראל המצב מורכב הרבה יותר שכן בין הערבים ליהודים קיימים משקעים רבים ,שלא לומר איבה. בשל כך קשרים זוגיים מן הסוג המעורב, הופכים בעייתיים ומסוכנים פי כמה.

סטאר (1969Starr , ) מיין את ההתנהגויות הכרוכות בנטילת סיכונים לחיוביות ושליליות, בהתאם לנושא הפעולה: לטובתו/לרעתו של הפרט או הזולת. סטאר הדגיש כי נטילת הסיכון איננה חייבת להיות פיזית. התנהגות של יחיד שלא על-פי נורמות הסובבים אותו מהווה נטילת סיכון חברתית.
כאמור , קשר זוגי לו המשפחה המורחבת מתנגדת, הוא אחד מדפוסי ההתנהגות שמוגדרות כנטילת סיכון. אחת מהתיזות שתבחן בעבודה זו היא שנטילת סיכון אינה התנהגות שלילית בהכרח, ולעיתים בצד הסכנה, יש גם מענה לצרכים או חסכים אישיים.
המשתנים שעשויים להסביר את התופעה הנבחנת מתקשרים באופן הבא: נערה שיש לה נטייה גבוהה לנטילת סיכונים והיא בעלת התקשרות לקויה תפנה לחיפוש קשרים זוגיים עם בני מיעוטים . אלו לא היתה בעלת התקשרות לקויה , היתה מוצאת אפיק אחר לממש את נטייתה הגבוהה לנטילת סיכונים.

תיאוריות פסיכולוגיות המסבירות נטילת סיכונים

הגישה הפסיכודינאמית
הגישה הפסיכודינאמית מתייחסת בעקר לערך המתגמל שאדם מייחס להתנהגותו.
אם התנהגות מסוימת מגבירה הנאה או מקטינה חוסר הנאה הרי תהיה לנו נטייה להתנהגות זו. בהתאם לגישתו של פרויד, סובייקטים שאצלם עיקרון ההנאה גובר על עקרון המציאות יטו להתנהג התנהגויות הכרוכות בנטילת סיכונים.
מתוך הסתכלויות קליניות , בהן ראה פרויד התנהגויות שהיו כרוכות בנטילת סיכונים, הניח על קיומה של נטייה הרסנית לא מודעת כנגד האני, לה הוא קרא UR Masochismus.
פרויד גרס כי בכל אדם קיימת נטייה זאת אך כמובן היא שונה ברמתה בין אדם לאדם.
מאחורי ההתנהגויות מסכנות טען פרויד, עומד גורם חבוי של הרס עצמי וקשור לשלב המוקדם ביותר בשלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואליים – השלב האוראלי.
ה UR Masochismus.אחראי לרוב ההתנהגויות האנושיות המוגדרות כחסרות הגיון או מנוגדות לשכל הישר, בינהן התנהגויות מסכנות.

הגישה החברתית
גיימס סטונר (Stoner, 1961) השווה בין מידת נטילת סיכונים של פרטים וקבוצות, על מנת לבדוק אמונה רווחת שקבוצות יותר זהירות מפרטים.
השיטה שבחר סטונר לצורך עבודתו היתה:
הצגת דילמות בהן יש צורך לייעץ לדמות פיקטיבית כמה סיכון עליה לקחת.
ראשית ענו המשתתפים לבדם ואז התאספו לקבוצות דיון על מנת לדון ולייעץ שוב. סטונר מצא כי ההחלטות אליהן הקבוצות הגיעו היו מסתכנות הרבה יותר מאשר הפרטים החליטו לפני הדיון.
לתופעה זו קרא סטינר "תזוזה מסתכנת" (risky shift).

מחקרים נוספים שנעשו במדינות אחרות בקרב בעלי מקצוע שונים, הגיעו לאותה מסקנה:
במהלך דיון קבוצתי דעותיהם של אנשים נפגשו בנקודה מסתכנת יותר. הסברים שנתנו לתופעה כללו התייחסות לכך שמוכנות של פרט לקחת סיכון גדולה יותר כאשר יש לו תמיכה מעוד אנשים. במקרה של כשלון האחריות לא תיפול עליו בלעדית.
בתוך קבוצה יש לפרט אפשרות להסתתר ולא לקחת אחריות כפי שהוא חייב כאשר הוא לבד, ועל כן נמצא שהעמדות הופכות מסתכנות יותר. התנהגות מסתכנת נחשבת פעמים רבות כאמיצה, גברית, חיובית ועל כן בכדי להשתייך לקבוצה ינהג פרט בצורה מסכנת.סביר להניח שאותה התנהגות לא היתה מתרחשת אילו הפרט היה לבדו.

הגישה הקוגניטיבית
צוקרמן (Zucherman, 1994) התייחס לממד הקוגניטיבי בנטילת סיכונים. על פיו הנטייה האישיותית הזו מבוססת על הצורך להתנסות בחוויות מגוונות חדשות, מורכבות, ועל המוכנות לקחת סיכון פיזי וחברתי למען אותו צורך. לפיו אדם הנוטל סיכונים מודע לתחושותיו האשיות ובוחר גירויים חיצוניים שמחזקים אותו. גירויים שכאלה יכולים להיות סמים, אלכוהול, צניחה חופשית נהיגה מהירה ועוד.
צוקרמן טוען כי הנטייה לנטילת סיכונים תבוא לידי ביטוי בחיפוש סיטואציות חדשות בהן רגשות חזקים וחיוביים מתעוררים.
צוקרמן הבחין בין נטילת סיכונים ובין סקרנות קוגניטיבית שעשויה במקרים רבים לגרום להתנהגות מסכנת, אלה שבמקרה זה הסיבה היא סיפוק סקרנות. צוקרמן הדגיש את האלמנט הקוגניטיבי בנטילת סיכונים, בעיניו ברוב המקרים הפוטנציאל המסוכן או המסכן של ההתנהגות נובע מהפרוש הקוגניטיבי של הפרט ולא קשור בהכרח לאלמנטים אובייקטיבים של גרימת נזק.

נטילת סיכונים בגיל התבגרות

להקשר הרגשי שבו מתפקד המתבגר יש חשיבות עליונה בהבנת הסיבות והמשמעות של נטילת סיכונים. הקשר רגשי זה הוא תקופת ההתבגרות.
הסברים רבים במסגרת פרדיגמות שונות הוצעו על מנת להבין את תופעת נטילת הסיכונים בגיל התבגרות.
להלן סקירה של הפרדיגמות העיקריות:

הפרדיגמה הביולוגית:
אחד מניסיונות ההסבר להתנהגות מסתכנת בקרב בנים, יחס אותה לעליה בהורמון הטסטוסטרון שמתרחשת בגיל זה. עליה בהורמון זה מחזקת את חיפוש הגרייה.
בנטילת סיכונים יש רצון להיות מעורב בפעילות מרגשת. על-פי פרדיגמה זו הרצון הזה נובע מעוררות הורמונלית מסוימת, שמתבטאת בסגנון התנהגות של הפרט ואופיינית לו מעבר לסיטואציה זו או אחרת.

הפרדיגמה הפסיכואנליטית:
פרדיגמה זו מדגישה את השינויים הרגשיים אותם עובר המתבגר: העלייה המהירה במתחים המינים, התעוררותו מחדש של תסביך אדיפוס, וחוויית הניתוק מהתלות בהורים ובמושאי אהבה אחרים, תובעים בניה מחדש של ארגון הדחפים ותפקודי האגו.
לשם כך יש צורך בניסוי ובחינה עצמית על ידי הליכה לקיצוניות, כשם שיש צורך בעמדות של התנגדות, מרדנות ושאיפות של מחאה (Blos, 1979). על פי תפיסה זו, התנהגות מסתכנת (התייחסות מוקדמות כללו בעקר שימוש בסמים, שתית אלכוהול או התנהגות עבריינית) הינה תוצאה והחצנה של כשלון מתבגרים מסוימים להתמודד עם מתחים ומאבקים אלה הרלונטים לגיל.

הפרדיגמה החברתית:
פרדיגמה זו נחלקת לשתי גישות עיקריות:

לחץ קבוצת השווים- ממחקרו של דיבלסיו ((Diblasio, 1986 עולה כי כאשר המתבגר מסתכן הוא אינו עושה את זה לבדו. לקבוצת בני הגיל השפעה גדולה כמתווכת להתנהגויות מסכנות.
גישת המשימה ההתפתחותית- גישה זו מתייחסת להתבגרות כאל תקופה המאופיינת בהתמודדות עם משימות התפתחותיות בסיסיות, המכינות את הפרט לבגרות כגון.: התבגרות מינית וקבלת התפקיד הנשי/גברי, רכישת עצמאות רגשית מההורים, פיתוח קשרים עם בני הגיל משני מינים ועוד .על פי השקפה זו, התנהגות מסכנת תתקיים במקרים בהם היכולת האישית והחברתית של המתבגר להתמודד עם קשיים אינה מספיק מפותחת.

הפרדיגמה הקוגניטיבית:
גם פרדיגמה זו נחלקת לשתי גישות עיקריות:

גישת הקבלת ההחלטות- גישה זו רואה התנהגות מסתכנות כתוצר של בחירה בין אופציות שונות שבכל אחת מהן מרכיב סיכון ברמה מסוימת . מתבגרים דומים למבוגרים במספר אספקטים של קבלת החלטות, אולם הערכתם את תוצאות התנהגותם היא שונה וזו הסיבה שהם מתנהגים בצורה מסתכנת בשיעור גבוה בהרבה ממבוגרים.
גישת האגוצנטריות ההתבגרותית- גישה, שטענתה המרכזית הייתה כי דווקא השגי החשיבה המופשטת בגיל זה, מעוררים אגוצנטריות התבגרותית, שעלולה לעודד התנהגויות מסכנות. המתבגר שם עצמו במרכז ולעיתים מדמה שבני גילו מהווים לו לקהל.
מבחינה התנהגותית מסוגל המתבגר לקחת חלק בהתנהגויות מסתכנות שעשיות לזכות אותו בהערכה מצד אותו קהל מדומה. האגוצנטריות בחשיבתם של מתבגרים גורמת להם לחוש חסינים לתוצאות התנהגותם וכך יכול להווצר מצב בו הם עושים הערכת חסר לגבי תוצאות קשות מהתנהגותם.