התקשרות

האדם הוא יצור חברתי הזקוק לקשר רגשי עם הזולת וההתקשרות היא הבסיס לאופי ואיכות הקשרים הרגשיים של האדם בחייו הבוגרים. ההתקשרות נוצרת באופן הדרגתי תוך יצירת קשרי גומלין בין הילד להורה. ההתקשרות מורגשת רק לאחר כמה שבועות, שבמהלכם לומד התינוק להכיר את ההורה ((Bowlby ,1980.
רגשות התינוק כלפי הוריו יושפעו בעיקר מיכולת ההורים להיות קשובים לצרכיו.
הורה קשוב הוא הורה שרגיש לצורכי ילדו ונענה להם. כשמדברים על הורה קשוב הכוונה היא כמובן להורה שנענה בדרך כלל שהרי אין הורה מושלם.
הורה שאינו ער לצורכי ילדו יגרום להתפתחות התקשרות לוקה בחסר. הורה שכזה ידאג יותר לצרכיו הוא מאשר לצורכי ילדו. הדבר יכול לנבוע בשל לחץ בחיים האישיים , מבנה אישיות בלתי בשל, הפרעה פסיכיאטרית כזו או אחרת בעיקר הפרעות אישיות
על רגשות ההורים כלפי התינוק משפיעות:
1) תכונות שהתינוק נולד איתן, כגון: מינו, גודלו ומראהו.
2) התנהגותו ורמת פעילותו – התינוק ער מגיל צעיר מאד להשפעה שיש להתנהגותו על רגשות הוריו כלפיו.

בספרות נוטים להתייחס לשלושה דגמים שונים של התקשרות:
1) התקשרות מהטיפוס הבטוח – תינוקות אלו הם סקרנים, מפשירים מהר, מסתגלים במהירות לסיטואציות חדשות ולא מוכרות. תינוקות אלו רואים בהורה בסיס בטוח שממנו הם יכולים לחקור בביטחון סביבה לא מוכרת ואנשים לא מוכרים. נוטים בספרות לייחס ל 60% מהתינוקות דגם זה של התקשרות
2) התקשרות מהטיפוס החרד – תינוקות אלו מאד לחוצים וחרדים כאשר הם בסיטואציה חדשה, תינוקות אלו אמביוולנטים ביחסם להוריהם. מצד אחד מחפשים קרבתם מצד שני מתנגדים למגע ולקשר עין. בעלי נטייה להתקפי זעם וכעס. נוטים בספרות לייחס ל 15% מהתינוקות דגם זה של התקשרות.
3) התקשרות מהטיפוס הנמנע – תינוקות אלו מאופיינים בהתנהגות נמנעת ואדישה, יש בהם הסתגרות שלעיתים מובילה לייאוש 25% מהתינוקות מאופיינים בסוג כזה של התקשרות.

מחקרים רבים התייחסו לסוגי ההתקשרות ולקשר שלהם לאישיות הבוגרת ובעיקר המשכיות הסגנונות מילדות לבגרות.
תאורית ההתקשרות של בואלבי הופיעה בסוף שנות השישים ונחשבה כחלוצה ופורצת דרך בתחום חקר ההתקשרות. בראש ובראשונה הטיל בואלבי ספק בטענה כי צרכי ההתקשרות הקרבה והאהבה הם אינסטרומנטליים בלבד. לדעתו, ההתקשרות היא חלק ממערכת התנהגותית אינסטנקטיבית, שקיימת מלידה ומהווה צורך ראשוני בזכות עצמה. ההתקשרות הנוצרת בין התינוק לאמו, מטרתה לספק לו סביבה חמה ובטוחה. ההתקשרות שמציג התינוק, תכליתה השגת קרבה, תמיכה והגנה. בניגוד לתפיסות המסורתיות, טען בואלבי ((Bowlby , 1969 כי הצורך להיות בקשר עם אדם קרוב ולהסתמך עליו נחשב לצורך בריא, ולאו דווקא רגרסיבי. בואלבי טען שקיים קשר חזק בין חוויות היחיד עם הוריו לבין היכולת המאוחרת ליצור קשרים רגשיים עמוקים בכלל וקשרי אהבה רומנטית בפרט. מלבד זאת שני תפקידים חשובים למערכת ההתקשרות:
1) הגנה על התינוק מפני סכנה וסיפוק מחסה כאשר הוא חש מאוים.
2) סיפוק בסיס בטוח לתינוק, שיאפשר לו לצאת ולחקור את הסביבה וכך לפתח את עצמאותו.

עוד טען כי מתוך ההתנסויות המתמשכות של הילד נבנים מודלים של עבודה, שהינם מבנים מנטליים אקטיבים, בעזרתם הילד תופס ומפרש אירועים בסביבתו ומפתח ציפיות לגבי התנהגות הסובבים אותו כלפיו בעתיד. בנוסף למבנים שבעזרתם תופס הילד את מה שחיצוני לו, הוא בונה גם מודלים עבודה של ה-self . מבנים אלו יושפעו מהמידה בה היחיד תופס את הדמויות המטפלות כזמינות ורגישות לצרכיו. מודלים אלה נבנים בהדרגה במהלך שנות הינקות, הילדות וההתבגרות ונוטים להישאר עקביים לאורך החיים. סגנונות ההתקשרות לפי בואלבי , משפיעים על תכונות אישיותיות והתנהגויות חברתיןת של הפרט. אחד התהליכים המשמעותיים המתרחשים בגיל ההתבגרות הינו התפתחות מושג עצמי מגובש ומאורגן. תקופת גיל ההתבגרות מתאפיינת בחקירת הדימוי העצמי והאופן בו המתבגר תופס את יכולותיו וכישוריו. בהמשך לתפיסה זו ,חזן ושבר(Hazan & Shaver ,1987) אוששו את השערתם כי אנשים עם סגנונות התקשרות שונים, חווים אהבה בצורה שונה: "הבטוח" מדבר על אהבה במונחי אינטימיות, קירבה, תמיכה ואמון. "הנמנע" מביע חשש מאינטימיות, ומתקשה להיות תלוי בבן-זוג ולו מינימלית.
"החרד" מביע ציפייה לאיחוד ותלות, חש רגשות קיצוניים של קנאה, וחווה אהבה באופן אובססיבי.
החוקרים הללו ניסו להראות כי קיימת המשכיות סגנונות מילדות לבגרות. ממצאיהם הראו, כי "הבטוחים" נהנים מזוגיותם ועבודתם, וחשים סיפוק ובטחון , כמו כן הם אינם נוטים לפחד מכישלון או דחייה. "החרדים" לעומתם, מונעים בכל מסגרת שהיא על-ידי הצורך של קבלה והערכה. "הנמנעים" משתמשים בעבודה , כדי להימנע מאינטראקציה חברתית. בנוסף לכך דווחו יותר על בדידות ,דיכאון ,חרדה ורגזנות.
גם ערב ( (1989,בדקה את הקשר בין סגנונות ההתקשרות, לדינמיקה של יחסי האהבה בבגרות. ממצאי מחקרה מעידים שקיים קשר בעל כוון מאד ברור: אנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח ,מדגישים באהבה את מרכיב האינטימיות, יותר מאשר את מרכיבי התשוקה והמחויבות . לעומת הסגנון המאוזן של אנשים אלו, הרי שלשני הטיפוסים האחרים קשרי אהבה חלקיים ביותר, ובשלים פחות.
פיני ונולרFeeney & Noller , 1990 ) ), מסבירים את המשכיות הסגנונות מילדות לבגרות במונחי עקביות ב-WORKING-MODELS.החוקרים הללו מוסיפים את המימד של הערכה עצמית בבגרות. הם מצאו, אצל מבוגרים התפלגות דומה של שלושת הסגנונות לזו שנמצאה אצל ילדים. כמו כן הם מאששים את הממצאים לגבי הבדלים ביחסים בין-אישיים בין סגנונות ההתקשרות השונים:
• מבוגרים נמנעים ,דווחו על חוסר אמון ומרחק מאחרים.
• מבוגרים חרדים ,דווחו על העדר תמיכה הורית והתאפיינו באישיות תלותית.
• מבוגרים בטוחים, התאפיינו במידה רבה יותר של הערכה עצמית, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות, וכן בתפישה יציבה יותר של מערכות יחסים.

היבט נוסף של יחסי אהבה אצל סגנונות שונים נבדק על ידי לנס (1989 )היא מצאה בקרב מבוגרים מסגנונות ההתקשרות השונים הבדלים ברמת האמון ובאופיו של האמון שהם רחשו לבן זוגם.
• הבטוחים, גילו רמה גבוהה של אמון בבן הזוג. הפגיעות הרגשית שלהם צוינה כמחיר אפשרי במתן אמון בבן הזוג.
• הנמנעים, גילו רמה נמוכה של אמון בבן הזוג. במצבים בהם הופר האמון, בבן הזוג הם הגיבו בהדחקה של רגשותיהם ובנסיגה רגשית מן הקשר.
• בעלי הסגנון החרד, גילו רמה נמוכה של אמון בבן הזוג. במצבים בהם הופר האמון הגיבו החרדים ברגשות שליליים, כחרדה, דיכאון ותוקפנות.

לסיכום, על סמך הספרות ניתן לאפיין את שלושת הטיפוסים בבגרותם כדלקמן:
הבטוחים: נותנים אמון בבן הזוג דבר שתורם למערכת יחסים מאוזנת ובשלה.
הנמנעים: מגלים רמה נמוכה של אמון בבן הזוג, מתאפיינים בנסיגה רגשית מקשר במצבים עמומים, בעלי יחסים זוגיים לא בשלים.
החרדים: מאופיינים בתלות בבן הזוג מחד ובחוסר אמון מאידך, דבר שמביא למערכת זוגית לא מאוזנת ולא בשלה.
מחקרי ההתקשרות לאורך השנים נשענים על הנחה מרכזית , הטוענת כי זמינות ורגישות ההורים מספקות לילד מערכת התייחסות שבתוכה הוא מארגן את חוויותיו האמוציונליות ומווסת את מצוקתו. כל אדם שואף להשגת בטחון , אולם האסטרטגיות השונות בהן משתמשים אנשים שונים להשגת הביטחון תלויות בהיסטוריה של הפרט עם דמויות ההתקשרות. בנסיבות בהן אין הורה זמין ורגיש לילד , חווית המצוקה תתקשר עם תוצאות שליליות.