"נערות במצוקה" מוגדרות כנערות בגילאי 14-21, ללא מסגרת וללא יחסים חברתיים, אשר נפלטו מכל מסגרת לימודית או תעסוקתית והנמצאות בסכנת סטייה חברתית, התדרדרות ועזובה מינית (דרי, 1980).

משפחה ומוצא:
נערות במצוקה ממוצא מזרחי (כולל קווקז וגרוזיה) מתארות את בתיהן כמקום טעון שקרוב להתלקחות בכל רגע, וכי רבות בו העמדות השמרניות בעיקר בנושאי התנהגות מינית ותפקיד האישה בבית ואל מול בן זוגה.
הנערות מתארות את הבית כאלים ומאיים, בדרך כלל תוצאה ישירה של אב שתלטן, כשהמערכת כולה היא פטריאכלית.
גם לאחים ובעקר לאח הבכור יש עמדת כוח בתוך הבית והוא בהרבה מהמקרים מוציא לפועל את החלטות האב.
הכללים מאד ברורים, מדווחות הנערות, וחריגה קלה שבקלות זוכה לסנקציות שליליות קשות למדי. לבוש צמוד, איפור, עישון כל אלו מתפרשים כפגיעה בכבוד וכתחילת דרכה של הפקרות ועל כן יש לגדוע התנהגויות אלו עוד בראשיתן.
נערות במצוקה ממוצא מזרחי מכירות בדו ערכיות שלהן ביחס לנושא הכבוד.
ההתחברות לני מיעוטים גם היא התנהגות שפוגעת בכבוד המשפחה, במובן מסוים היא קפיצת מדרגה מצד הנערה ולא כל הנערות מגיעות למדרגה זו.

נערות במצוקה יוצאות חבר העמים (לא כולל קווקז וגרוזיה) מתארות את בתיהן כמקום קר ומרוחק, מקום חסר גבולות בו אין הפרדה מנטאלית בין עולם הנוער לעולם המבוגרים. הדיאלוג עם ההורים הוא נטול סמכות, גבולותיו מטושטשים, היחסיים שוויוניים ובהרבה מהמקרים הנערות תארו את האם כחברה יותר מאשר כהורה.
הנערות יוצאות חבר העמים הן עולות חדשות וחלק מהמאפיין אותן הוא המאפיין חברת הגירה באופן כללי.
פרירשטיין (1963), טען כי בכדי שתהליך הגירה יוכתר בהצלחה חייבים להתקיים שלושה תנאים:
1) הרגשת שייכות בקרב העולים.
2) שמירה על תחושת הזהות.
3) רווחה כלכלית וסטטוס חברתי.
שלושת התנאים הללו לא מתקיימים אצל רוב יוצאי חבר העמים ובוודאי שלא אצל אלה שמשתייכים לשכבה הסוציאלית המעורערת ביותר.
עניין שמקל על קליטתם היא העובדה שישראל כמדינות חבר העמים, היא בעלת תרבות וערכים מערביים.
בשעתו ,זה היה אחד מהקשיים הגדולים ביותר של השתלבות יוצאי צפון אפריקה בישראל.

גיל:

במהלך השנים האחרונות הגילאים של הנערות שמופנות לשרות מבחן או למסגרות חוץ ביתיות הולך ויורד.
יותר ויותר נערות שמאפייניהן הן כשל נערות במצוקה משתייכות לקבוצת גיל נמוכה יותר.
בשלב מסוים הוחלט להוריד את הרף של הגיל מ 14 ל 13 וייתכן כי בשנים הקרובות יאלצו להוריד רף זה לגיל 12.
כרגע נערות מתחת לגיל 13 אפילו אם הן עונות על כל שאר המאפיינים של נערות במצוקה מתוך ההגדרה של דרי (1980) אין הן נכללות במעגל הנערות במצוקה.

בכל זאת, חשוב לומר מספר מילים על קבוצת גיל זו 10-13:
קיימים חילוקי דעות לגבי גיל טרום ההתבגרות ובעיקר לגבי עצמת ושכיחות היצרים המינים בתקופה זאת.
זיגמונד פרויד גרס כי חיי היצר המוגברים הם סימן היכר מובהק לטרום ההתבגרות, וכי בשלבים האחרונים של תקופת החביון יש יצרים מינים שעוצמתם ושכיחותם כמעט זהה לזו שקיימת בגיל ההתבגרות לעומתו, טענה הלנה דויטש כי בשלב זה יצרי המין חלשים למדי ועיקר ההתפתחות היא של ה ego.

הנערות במצוקה במדגם זה כולן בגילאים 13-17 כאשר ההבחנה היא בין קבוצת הגיל 13-14 לבין קבוצת הגיל 15-17.

בקבוצת הגיל הראשונה שמכונה שלב ראשית ההתבגרות, הנערות משתדלות להשתחרר ממרותם של ההורים ולהתחבר לבני גילן.
היעדרות מהבית של נערות היא תופעה שכיחה ומסתיימת בדרך כלל בחזרה הביתה.

בקבוצת הגיל השניה 15-17 יש דיווחים על בדידות גדולה יותר. מצוקת הבדידות מתחזקת בשל הצורך להיות נאהבת. מצד שני בשלב זה יש יותר מעשי עבריינות וסמפטומים של פתולוגיה נפשית לעומת קבוצת שלב ראשית ההתבגרות.

הרקע למצוקה:

חשוב לבחון את הרקע למצוקת הנערות ואת הגורמים שהביאו אותן להשתייך לקטגוריה זו של נערה במצוקה.
קונפקה ((konopka 1966 מתארת את משפחות הנערות כבעלות קשיי תפקוד ויחסים בין-אישיים לקויים. היחס לילדים מאופיין בנוקשות ומלא בעונשים פיזיים. המשפחה לרוב מעוטת משאבים ומתגוררת בפריפריה.
בעקבות חוסר יכולת ההורים לכוון ולהנחות את ילדם מהווה המשפחה סוכנת חברות פגומה.
במרבית המשפחות הללו, כמעט ולא ניתנים גירויים מפתחים.

יחסי משפחה
יחסי המשפחה מהווים חלק נכבד בעיצוב אישיותם והתנהגותם של ילדים.
כשמדברים על יחסי משפחה הכוונה היא ליחסים בין ההורים, בינם ובין ילדיהם, בין הילדים עצמם ובכלל בין כל פרט ופרט בתוך המשפחה.
כאשר יחסי המשפחה לקויים יש לכך השלכות גדולות לגבי התנהגות הילדים ולא פעם היא מולידה התנהגות סוטה.

דוגמא ליחסי משפחה לקויים יכולה להיות יחסים חסרי גבולות. יחסים בהם יש פריצות מילולית ולעיתים גם פיזית, היעדר הבחנה בין מקומם של ההורים למקומם של הילדים ועוד.

בבתים בהם היחסים לקויים יש את גורם המשמעת שברט (Bret, 1983 ) מצא אותו כגורם המשמעותי ביותר מבין אלה שהוזכרו קודם לכן. הוא חילק ארבעה סוגים של ליקויים במשמעת:
1) משמעת קפדנית מדי
2) משמעת רופפת מדי
3) העדר משמעת
4) משמעת בלתי יציבה

במחקרים של ש' וא' גליק נמצא שההבדלים במשמעת לקויה בין בתים של עבריינים לבין בתיהם של לא עבריינים הם:
משמעת קפדנית מדי – ב 77.5% יותר אצל עבריינים.
משמעת רופפת מדי – ב 66.1% יותר אצל עבריינים.
משמעת בלתי יציבה -ב 48.1% יותר אצל עבריינים.

במשמעת בלתי יציבה הכוונה היא או להורה הנתון למצבי רוח שאינו יציב במשמעת הוא מקנה לילדיו או לזוג הורים שאחד קפדני ונוקשה והשני ליבראלי ורך.

משפחה הרוסה
רוב הנערות במצוקה מגיעות ממשפחות הרוסות. משפחות שנכללות בקטגוריה זו הן:
• משפחות שפרודות פיזית, בעקבות נטישה, גירושין או מוות של אחד ההורים.
• משפחות שפרודות רגשית, סכסוכים בעקבות אי התאמה בין ההורים, יחס שלילי בין ההורים תוך כדי הסתת הילדים נגד אחד ההורים. במשפחות אלו יש קרקע לאווירה אסוציאלית, והרבה נערות במצוקה יגיעו מבתים כאלה.

במחקר על קטינים שהופיעו בבתי המשפט הראשונים לנוער בעולם במשך עשר השנים הראשונות לקיומם, נמצא שלמעלה משליש העבריינים וכמחצית העברייניות באו מבתים הרוסים.
כן מצא וילי (willey,1958) ששיעור העבריינים שמוצאם מבתים הרוסים מבחינה רגשית, גדול יותר מזה של אלה הבאים ממשפחות הרוסות מבחינה פיזית.

משפחה עבריינית
השפעה השלילית החמורה ביותר לגבי קטינים מצויה בבית שבו אחד מחבריה הבוגרים הנו עבריין או בעל סטייה אחרת (שכרות, זנות וכו')
במחקרים בולטת יותר ההשפעה הגדולה שיש למשפחה עבריינית על בנות מאשר על בנים.
במחקר השוואתי שערך אליוט (Eliot, 1952) הוא מצא כי 67% מכלל העברייניות שבאו ממשפחות הרוסות קיבלו גם דוגמא לא מוסרית מאחד הורים או משניהם. לעומתן עברייניות שבאו ממשפחות לא הרוסות קיבלו דוגמא שלילית ב 44% מן המקרים.

הייחודיות של אוכלוסיית נערות במצוקה

סקולניק (Skolnick, 1973 ) טען כי המסרים החברתיים שקולטות נערות במצוקה מגיעים משני מקורות:
1) החברה הכללית מעבירה מסרים דרך מוסדות חינוך ואמצעי התקשורת.
2) הסביבה הקרובה שהיא תת תרבות המצוקה, מעבירה מסרים אישיים.

החברה הכללית במדינות המערב משדרת שדרים של פתיחות, ליברליות ואינדיבידואליזם, בעוד תת תרבות המצוקה מעבירה מסרים של שמרנות, מסורת וסולידריות קבוצתית.
הסתירות בין המסרים הללו מביאות את המתבגרים למצבי דיסוננס מאד קשים.
אוליברי (Olivery, 1982 ) מצא כי סתירות אלו משפיעות בעקר על נערות שלמשפחתן אין את הכוחות להגן עליהן מפני ההשפעות השליליות והדיסונאנס בעקבות הסתירות.

קינופקה (Konopka, 1966 ) מצאה כי הישגים הנמוכים של נערות המצוקה נובעים מחוסר הזדמנויות להגשים מטרות רצויות.
דגם זה מכניס אותן למעגל קסמים. האפשריות המקצועיות שלהן מצטמצמות ולעיתים הן נדחפות על ידי המשפחה לנישואין מוקדמים בניגוד לרצונן.

ברגר ושכטר (1987) ביטאו היטב את עובדת היות נערות במצוקה בצומת של סיכונים.
השתיים טענו כי נערות במצוקה נמצאות במפגש של שלוש קבוצות אוכלוסייה שמצויות בסיכון: מתבגרים, נשים ואנשים מהשוליים החברתיים.
הצירוף של נעורים, נשיות ומצוקה יוצר קבוצה בסיכון גבוה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
בטווח הקצר קיים סיכון של הרס עצמי, התדרדרות אישית וחברתית. בטווח הארוך קיים סיכון של נגיעה בתפקודן כנשים בוגרות ואמהות.

ברגר ושכטר בעבודתן נערות במצוקה בצומת של סיכונים (1987), הציגו לפי ששה תחומי התפתחות את הנערות במצוקה:
1) בתחום הגופני- נערות במצוקה מגיעות לגיל ההתבגרות כשהן חסרות הכנה להתמודדות עם השינויים הגופנים, הצפת הדחפים ושינוי המאזן ההורמונלי, המאפיינים גיל זה. יש להן עמדות שליליות ביחס למין, והתנהגותן בתחום הגופני והמיני נוטה להיות אימפולסיבית, בלתי דיפרנציאלית, בלי לקיחת אחריות ודחיית סיפוקים.
2) בתחום הקוגניטיבי- נערות במצוקה מתקשות להגיע לשלב הפורמלי-אופרציונאלי בחשיבה. לחלק ניכר מהן חשיבה קונקרטית בלתי מתוכננת וקשיים בבחינת אלטרנטיבות ובצפיית התרחשויות.
3) בתחום הרגשי- מאפייני נערות במצוקה הם בדרך כלל בעיה בזהות האישית והמינית, דימוי עצמי נמוך, בלבול בשל שדרים סותרים, תסכול ואכזבה מעצמן. טיפוסים להן יחסים של גילוי עריות ובריחות מהבית.
4) בתחום היחסים הבין-אישים- נערות במצוקה מתקשות להגיע למימוש האוטונומיה המאפיינת מתבגרים, נשארות בקונפליקט תלות-עצמאות מלווה בתחושות בדידות כעס וחוסר אונים. אופיינית התנהגות מרדנית, אנטי חברתית, וכן תוקפנות, acting out, השתייכות לקבוצות עם תת-תרבות עבריינית ותפיסה מעוותת של עולם המבוגרים.
5) בתחום המעמד האישי- נערות במצוקה חיות בתחושת קיפוח: נחיתות, ביטול עצמי והערכה עצמית נמוכה, בהרגשה של "להיות דפוקה". יש להן גישה פטליסטית דטרמיניסטית ביחס לסיכוניהן להצליח ולהשיג שינוי במצבן.
6) בתחום החברתי- נערות במצוקה אינן מנסות להגיע להישגים חברתיים ואינן מודעות לערך של "הגשמה עצמית". התנהגותן מאופיינת בשכיחות גבוהה של נשירה מבית הספר וכישלונות לימודיים, עיסוק בעבודות פשוטות ולא יוקרתיות ושכיחות נמוכה של שירות בצבא.